אסואירה

מדריך מעמיק

הרוח של מוגדור

מעבר לסירות הכחולות ולחופים שטופי הרוח שוכנת עיר של היסטוריה עמוקה, הרמוניה רב-תרבותית וחופש אמנותי.

צומת דרכים של ציוויליזציות

מיקומה האסטרטגי של אסואירה על נתיבי הסחר האטלנטיים הפך אותה לכור היתוך במשך מאות שנים. היא נוסדה במתכונתה המודרנית על ידי הסולטאן מוחמד בן עבדאללה בשנת 1765, ששכר אדריכל צרפתי בשם תאודור קורנוט לעצב את העיר. התוצאה היא מיזוג ייחודי: נשמה מרוקאית עם אדריכלות צבאית אירופאית.

היסטורית, זה היה הנמל היחיד במרוקו שהיה פתוח לסחר אירופאי. פתיחות זו טיפחה אוכלוסייה מגוונת שבה מוסלמים ויהודים חיו זה לצד זה בקסבה ובמלאח (Mellah), מה שתרם למוניטין של העיר כעיר של סובלנות ודו-קיום.

פעימות הלב של הגנאווה

אי אפשר לדבר על אסואירה בלי להזכיר את מוזיקת הגנאווה. מקורותיה בעבדים ממערב אפריקה שהובאו למרוקו לפני מאות שנים, הגנאווה היא מוזיקת טראנס רוחנית, המאופיינת בצלצול ה'קרקבו' (מצילתיים ממתכת) ובתהודה העמוקה של ה'גמברי' (לירה בעלת שלושה מיתרים).

בכל קיץ, העיר מארחת את פסטיבל הגנאווה ומוזיקת העולם, המכונה לעיתים "וודסטוק של מרוקו". הפסטיבל מושך מאות אלפי מבקרים ובו ניתן לראות אמני גנאווה (Maâlems) מאלתרים יחד עם אמני ג'אז, פופ ורוק מכל העולם.

טעם של אוקיינוס

האוכל באסואירה פשוט, טרי וטעים. החוויה המובהקת היא לקנות דגים טריים - סרדינים, דניס או שרימפס - ישירות מדוכני השוק בנמל ולצלות אותם במקום ב'גרילר' (grillades) הסמוך. כשזה מוגש עם סלט עגבניות טרי ולחם, זוהי ארוחה שלא תשכחו.