תרבות מרוקאית

מקצבי החיים: הבנת החברה המרוקאית

לנסוע דרך מרוקו זה להיות עד למשא ומתן יומיומי בין העתיק למודרני, בין המקודש לחילוני.

הדופק הרוחני

אסלאם הוא לא רק דת כאן; הוא המקצב של היום. האד'אן (קריאה לתפילה) קוטע את החיים חמש פעמים ביום, תזכורת יפהפייה לעצור. ימי שישי הם מקודשים, ולעתים קרובות משמעותם קצב איטי יותר וחנויות סגורות עד שעות אחר הצהריים.

סופיות משחקת תפקיד חזק במיוחד במרוקו, ומובילה לפרשנות מיסטית יותר של האסלאם המתבטאת לעתים קרובות דרך מוזיקה ושירה.

מוזיקה: שפת הנשמה

• גנאווה (Gnawa): הובאה במקור על ידי אפריקאים מדרום לסהרה. מוזיקת טראנס מהפנטת זו משתמשת במצילתיים ממתכת (קראקב) ולאוטה בס (גמברי) לצורך ריפוי רוחני. פסטיבל גנאווה באסוירה מפורסם בעולם.
• אנדלוסית: מוזיקה קלאסית מעודנת שהובאה על ידי פליטים מסביליה וגרנדה במאה ה-15, וכוללת תזמורות של כינורות ועוד.
• שאעבי (Chaabi): "מוזיקת העם" – מחוספסת, קצבית, והפסקול של כל חתונה ונסיעה במונית במרוקו.

טקס החמאם

החמאם (בית מרחץ ציבורי) הוא אבן הפינה של היגיינה קהילתית וחברה. זה המקום שבו מחליפים רכילות, דנים בעסקים, והגופים משופשפים בעזרת פילינג נמרץ וסבון שחור (סבון בלדי). הוא מייצג טיהור במובן הפיזי והרוחני כאחד.

פסטיבלים שנתיים